פסיקת הפיצויים של ביהמ"ש קמא בעניין הוצאת לשון הרע על יחזקאל ברקוביץ תעמוד בעינה

ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' אורנשטיין) מיום 25/2/07 (ת"א 6802/04 ות"א 1263/05) שבו קיבל בית המשפט תביעת פיצויים שהגיש המהנדס יחזקאל ברקוביץ (להלן: " המשיב" או " ברקוביץ") בגין לשון הרע שהוציא עליו עו"ד שמעון חזן (להלן: " המערער" או " חזן") ודחה  תביעה שהגיש חזן נגד ברקוביץ אף היא בגין לשון הרע.

1.         רקע

(א)        חזן הוא עו"ד במקצועו, העובד בעיר חולון ומילא בעבר תפקידים ציבוריים בעיריית חולון. ברקוביץ היה בזמנים הרלוונטיים לענייננו מהנדס העיר חולון ומזכיר ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון (להלן: " הוועדה").

(ב)        בבסיס התביעות עמדו חילופי דברים בין בעלי הדין בישיבת הוועדה ביום 29/6/04. באותה ישיבה ביקש חזן להשתתף ולשאת דברים. יו"ר הוועדה, מר ברנס, התיר לחזן להשתתף בישיבה אך כשהתברר שברצונו לשאת דברים ביקש אחד מחברי הוועדה שיעזוב את הישיבה. כפי שתיאר בית משפט קמא, בשלב זה פרצה מהומה כאשר היו מי שתמכו בחזן ואחרים שדרשו שיעזוב את הישיבה. בסופו של דבר הופסקה הישיבה בלי שהתקיימו דיונים שאמורים היו להתקיים. תוך כדי המהומה השמיעו חזן וברקוביץ אמירות שהביאו להגשת התביעות ההדדיות. אחדות מהאמירות מופיעות בפרוטוקול הישיבה של הוועדה ונביא תחילה מדברי חזן כפי שהובאו בפסק דינו של בית משפט קמא (עמ' 3) כדלקמן:

" חזי ברקוביץ אמר לקבלנים שאם אתם הולכים לעמוס ברנס לקבל אישור, אנחנו נגמור אותו ואחרי זה לא תקבלו היתר בנייה, זה אחד הדברים למשל"

" ברקוביץ בא ואומר לקבלנים שאם הם יגישו ערעור וברנס, לפני ברנס אזי הוא יהפוך את הערעור וכשברנס יצא מראשות הוועדה, כבר יטפלו בו" . 

"הזוג הזה [ברקוביץ וסגניתו], הזוג הלא קדוש הזה, עם השילוש בזמנו הלא קדוש עוד יותר של משה רינת שיושבים ביחד בחדר סגור ומחליטים מי לשבת (צ"ל לשבט - א.א.) ומי לחסד".

ברקוביץ בתשובה אמר שדברי חזן הם " שקרים"ו" שקרים נוראיים".

לאחר הישיבה דחה כל אחד מבעלי הדין את דרישת הצד שכנגד להתנצלות.

ביום 29/6/04 פורסמה כתבה במקומון בחולון שבה התראיין חזן ואמר:

" יש אנשים שנמצאים בשלטון שנוזל להם מהאוזניים, והם חושבים שהעיריה והפקידות הם שלהם. הם יושבים על משכורות עתק ורודים באנשים. אם הוא לא יתנצל או שיסביר למה הוא אמר שאני שקרן, אז את כל הכסף שהוא הרוויח מהעירייה הוא יכניס לכיסי".

אין חולק שבמילה "הוא" הכוונה לברקוביץ.

(ג)         כאמור שני בעלי הדין הגישו תביעות בגין לשון הרע שנכללה בדברים שהובאו לעיל, כל אחד כלפי אמירותיו של חברו.

(ד)        לפני בית משפט קמא העיד מטעם חזן הוא בלבד ומטעם ברקוביץ העידו הוא עצמו ועו"ד עופר צילקר - היועץ המשפטי של הוועדה. חזן לא נחקר בחקירה שכנגד.

2.         פסק הדין נושא הערעור

(א)        לפני בית משפט קמא העידו חזן וברקוביץ וכן עו"ד צילקר מטעם ברקוביץ, בית משפט קמא ציין שחזן נמנע מלהזמין עדים נוספים כגון אותם קבלנים שלטענתו ברקוביץ התנכל להם או איים שיבולע להם. חזן הסביר שהקבלנים הללו חוששים להעיד מפני שהם בונים כיום בתל אביב שאליה עבר ברקוביץ לכהן כמהנדס העיר.

(ב)        בית המשפט עמד על כך ששתי התובענות שלובות זו בזו, שהרי האמירות של ברקוביץ באו בתגובה לאמירותיו של חזן, ואם לא יעלה בידי חזן להוכיח את נכונות אמירותיו שלו ממילא יש לקבוע שברקוביץ רשאי היה להכחישן ולומר שהן שקר.

(ג)         מכאן עבר בית משפט קמא לבחון את אמירותיו של חזן בישיבת הוועדה, אמירות שייחסו לברקוביץ דברים שיש בהם איומים כלפי קבלנים (לרבות האמירה שנאמרה על יסוד דברים שחזן ייחס לעו"ד צילקר). בית המשפט קבע שמאחר שלהוכחתן העיד חזן בלבד (כשתוכן הדברים הוא עדות ששמע מפי השמועה) ומשלא זימן את אותם קבלנים ששמעו את הדברים - הרי שלא הביא לפני בית המשפט ראיה קבילה שהדברים שייחס לברקוביץ אכן נאמרו ע"י ברקוביץ. בית המשפט דחה מכל וכל את טענתו של חזן שהקבלנים חוששים להעיד וקבע שאף אם זה המצב, היה עליו לזמנם באמצעות בית המשפט. תוצאת מחדלו בעניין זה הביאה לתוצאה שלא הייתה לפני בית המשפט ראיה שברקוביץ אכן אמר את הדברים שחזן ייחס לו. יתר על כן, חזן שטען שהקבלנים חוששים להעיד ועל כן לא זימן אותם לעדות, חשף את שמותיהם במהלך חקירתו הנגדית של ברקוביץ ולפיכך תמוה עוד יותר מדוע לא זימנם למתן עדות. בית המשפט עמד על ניסיונותיו של חזן להוכיח את האמירות מפי ברקוביץ עצמו ומפי עו"ד צילקר, וציין שלא הצליח בכך שהרי שניהם הכחישו את הדברים מכל וכל. בית המשפט עמד על טענות אחרות של חזן שביקש להתבסס על פסק דין שבו העלה בית משפט תהיות על התנהגותו של ברקוביץ, ועל פנייה של אחדים מחברי מועצת העיר חולון שביקשו להעביר את ברקוביץ מתפקידו, אך לא מצא באלו ראיות לאמירותיו של חזן. לפיכך קבע בית המשפט שחזן לא הוכיח את נכונות אמירותיו בישיבת הוועדה, ושלא היה לו בסיס מהימן לומר את הדברים.

(ד)        משדחה בית המשפט את אמירותיו של חזן כבלתי מוכחות ואף כבלתי נכונות, המשיך וקבע שברקוביץ היה רשאי לכנותן שקרים (סעיף 5 (10) בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, להלן: " החוק"). לפיכך דחה בית המשפט את תביעת חזן נגד ברקוביץ.